פס"ד בסוגיית מגורים של בן ממשיך במשק חקלאי

לפני תביעה שענינה פינוי וסילוק ידם של הנתבעים מהמבנה הראשי במשק מס' 50 במושב XXX (להלן: "המשק"), ולקיום האמור בצוואת הוריהם המנוחים של הצדדים.

רקע עובדתי

התובעים והנתבע מס' 1 הינם ילדיהם של המנוחים פלונית ז"ל שהלכה לעולמה ביום 16.3.02 (להלן:"המנוחה") ואלמוני ז"ל שהלך לעולמו ביום 24.10.04 (להלן:"המנוח"). הנתבעת 2 הינה אשת הנתבע 1.

בהסכמת המנוחים בנו הנתבעים בשנות ה- 90 המוקדמות מבנה נוסף במשק המנוחים, בו התגוררו יחד עם ילדיהם (להלן:"המבנה הנוסף").

המנוחים ערכו צוואה הדדית מיום 5.10.00, צו לקיומה ניתן ביום 13.1.05 ע"י כב' הרשם לעניני ירושה בבאר שבע (להלן:"הצוואה").

בחלק השלישי לצוואה, ציוו המנוחים כי הנתבע יהא זכאי לגור במבנה הנוסף שבנה, ובלבד שניתן יהיה לפצל את רישום הנחלה כך שהמבנה הנוסף יהווה יחידה נפרדת ברישומי מנהל מקרקעי ישראל. עוד ציוו המנוחים כי במידה ולא ניתן יהא לבצע פיצול הרישום, יימכר המשק ומהתמורה ישולם לנתבע סכום השווה לעלות בניית המבנה הנוסף, והוסיפו וציוו כי באם לא תהא הסכמה ביחס לשווי עלות הבניה ייקבע השווי ע"י שמאי מקרקעין מוסמך. 

יצוין כי מלכתחילה הוגשה התביעה ע"י התובעים 1 ו- 2 ובהחלטתי מיום 24.1.08 במסגרת בש"א 166/08 התרתי צרוף התובעים 3 ו- 4 כתובעים נוספים.

ביום 31.5.06 הוגשו לבית המשפט מסמכים מטעם  ממנהל מקרקעי ישראל ואגודת מושב XXX בהתאם לצו מיום 23.2.06.

כן הוגשה הודעה מטעם הסוכנות היהודית לפיה מושב XXX יצא מטיפולה בשנת 1980 או בסמוך למועד זה, ונחתם חוזה דו צדדי מול מנהל מקרקעי ישראל.

ביום 29.1.07 הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם מר מיכאל דהן ממונה מחוזי, חוזים חקלאיים במנהל מקרקעי ישראל מחוז ירושלים, לאחר שהתבקש להבהיר לביהמ"ש מה היו הנהלים במנהל מקרקעי ישראל ביחס לרישום בן ממשיך במושב XXX משנת 1990.

ביום 14.4.08 הוגשה חוות דעת השמאי מר מוטי דיאמנט שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, ליתן חוות דעתו בנושא שווי המשק, וכן שווי כל בית הבנוי על הנחלה בנפרד, לרבות שווי בניה למעט הקרקע ביחס לבית שבנו הנתבעים.

במהלך הדיונים ניסו הצדדים, מספר פעמים, הן בעזרת בית המשפט והן בעצמם, להגיע להסכמות שייתרו הדיון בתובענה, אולם ללא הועיל. גם לאחר קבלת חוות דעת השמאי ביקשו הצדדים לנסות ולהגיע להסכמה על בסיס הערכת השמאי, אולם ביום 1.7.08 הודיע ב"כ התובעים כי הסכמה כאמור לא צלחה, והתיק נקבע להמשך שמיעת הראיות.

לאחר שהתובעים החליטו לוותר על הבאת עדים נוספים מטעמם נקבע סדר הגשת הסיכומים, והצדדים הגישו סיכומיהם, לרבות סיכומי תשובה. 

טענות הצדדים

לטענת התובעים, הנתבעים פלשו למבנה הראשי במשק בו התגוררו המנוחים לפני פטירתם, ועברו להתגורר בו תוך שהם נוהגים במשק מנהג בעלים. נטען כי לנתבעים זכויות רק במבנה הנוסף שבנו במשק, וזאת בהתאם לצוואות המנוחים.

מנגד טענו הנתבעים כי בשנת 1991 מונה הנתבע 1 כ"בן ממשיך", ולפיכך זכאים הנתבעים לזכויות במשק כולו.

נטען כי הנתבע התגורר במשק כל חייו, נישא ובנה את ביתו בחלקת המשק, וכן עבד וטיפל במשק ובעיקר ברפת ועזר להוריו בכלכלת ובתחזוקת המשק.

עוד נטען כי רישום הבן הממשיך בוצע בספר האגודה בלבד הואיל ומושב XXX אינו נמצא עוד בטיפול הסוכנות היהודית ובמנהל מקרקעי ישראל לא נערך כלל רישום כאמור.

דיון

השאלה שבבסיס המחלוקת, וכפי שבאה לידי ביטוי בהסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים הינה האם מונה הנתבע כבן ממשיך ע"י המנוח.

כך בדברי ב"כ התובעים בדיון ביום 6.11.06: "אנו צריכים להתמקד רק בנקודה האם הוא בן ממשיך והאם המסמך שמציג חברי הופך את אלי לוי לבן ממשיך." וכן בדברי ב"כ הנתבעים" "אני מסכים לדעתו של חברי שהשאלה העיקרית היא האם מרשי, אלי לוי הינו בן ממשיך כמשמעו בחוק. היה והוא בן ממשיך, התיק נגמר וכך גם אם אינו בן ממשיך. אם הוא לא בן ממשיך, נלך על פי הצוואה, לא נטפס סתם על קירות." (עמ' 6 לפרוטוקול).

ברי לכל, כי כדי להעניק זכות כלשהי יש לבחון ראשונה מה היה מעמדם של מעניקי הזכות הנטענת וככל שמעמדם מאפשר הענקת זכויות בן ממשיך, יש לבחון האם במקרה דנא הוענקה הזכות כדין.